אבני דרך מקצועיות ואישיות

כשהייתי חובש קרבי בחיל המודיעין, היציאות שלי היו די מצומצמות אבל גם אותן ניצלתי כדי לעבוד ולעזור בבית.

כך צברתי המון ניסיון בעולם הקפה והמסעדנות

 כשהשתחררתי קיבלתי תפקיד ניהולי במסעדת דיינר בדימונה ולאט לאט רכשתי עוד כלים וידע והתקדמות גדולה בחברה

אחרי כמה חודשים החלטתי לעשות צעד ולעבור לעיר הגדולה – תל אביב

צעד רציני לצעיר בן 21 שכל החיים גדל בדימונה

מתוקף התפקיד שלי בצבא, קיבלתי הצעה לעבוד באבטחה של אחד משרי הממשלה

לאחר שנה,, בוקר אקראי אחד, ישבתי בבית קפה עם חברה ושיתפתי אותה במחשבות שלי. מסתבר שלידי בשולחן ישבה זכיינית של רשת ארקפה והאזינה "בחצי אוזן" לשיחה שלנו. היא התרשמה והציעה לי לעבוד בסניף שלה.

ההזדמנות קרצה לי וקפצתי עליה מיד

התחלתי בתור עובד קופה, טבח, מנהל משמרת ומשם כבר עברתי לנהל 2 סניפים של הרשת. ליוויתי זכיינים בפתיחת סניפים ובגיוס עובדים. לאחר שנתיים נהדרות ברשת ארקפה ובעקבות הקורונה החלטתי להגשים את החלום שלי  ולהקים סטודיו לעיצוב

​

לאחר שהצגתי עצמי, הגיעה תורה של הפנדה

 

​

​

​

למה אני מזדהה עם פנדה ?

כילד מאוד הזדהיתי עם הדמות של הפנדה , החיה המיוחדת והשונה, הרגשתי שגם אני חי בתוך יער משלי, הרחק  מכולם במין עולם משל עצמי , הייתי מאוד מופנם ומסתורי שלא נדבר על המדמיון המפותח.

התחלתי לצייר פנדות בגיל חמש. אז קיבלתי את חוברת הצביעה הראשונה שלי במטוס בדרך לארצות הברית, ושם גיליתי את הצד האמנותי שבי. החוברת הייתה מורכבת מדמות אחת של פנדה בכל מיני פוזיציות וסיטואציות. לא הסכמתי שאף אחד יצבע בחוברת הזו

הלכתי איתה לכל מקום וכל רגע פנוי שהיה לי הייתי מוציא את הטושים ומצייר ומשם זה המשיך איתי

​

צמח הבמבוק, ממנו הפנדה ניזונה, הזכיר לי מאוד קני סוכר , וכמו הפנדה בתור ילד (שמנמוך ) המזון העיקרי שלי היה סוכר ומתוק וחטיפים ושוקולד. אז הייתי שמנמן ונמוך ולכן נאחזתי בפנדה הנמוכה שאוכלת כמה שרק בא לה. 

בגיל מאוד צעיר נפלתי מהאופניים ושברתי שן , הגענו לרופא שיניים – הוא טיפל בשבר ואמר לי " אל תדאג , יש לך שיניים כמו של פנדה – חזקות ובריאות. שיני החלב נופלות ממש כמו אצל הדובי פנדה וצומחות שיניים קבועות" תוך כדי שהוא נותן לי מחזיק מפתחות קטן עם דמות של פנדה 

​

בגיל 18 כשהתגייסתי, ערכו לי מסיבת גיוס וקיבלתי מאחת החברות שלי כיסוי לחוגר, שעליו היה מודפס ציור של פנדה שציירתי בזמנו בבית ספר עם הקדשה חמודה. חוגר שליווה אותי כל תקופת השירות עד שהענקתי אותו לאחד מהחבר'ה שבאו אחרינו. לגדוד 727

אומרים עלי שאני מיוחד. האמת שאני קצת אאוטסיידר שיוצא לטיולים בלילה  כדי לנקות את הראש

כמו פנדה גם אני תמיד העדפתי חורף.. הימים החמים של הקיץ הם עינוי מוחלט עבורי ובימים החמים אני מחפש איך להתקרר

יש לי גם אמא פנדה.אני נולדתי ללא חמצן ודופק – חבל הטבור שלי הסתבך סביב הצוואר ואיך שיצאתי לאוויר העולם הבהילו אותי לחדר ניתוח – אמא שלי הייתה איתי בבית חולים עד היום ששחררו אותי – לא עזבה אותי לרגע כמו

אמא פנדה אמיתית . ותמיד כשהרגשתי וארגיש חסר אונים, אמא פנדה שלי היא המקום הראשון שאבקר בו

​

 

​
 

ועוד דברים שבטח יסקרנו אתכם על פנדה....מוזמנים להתאהב כמוני

בשנת  1869 דיווח תייר צרפתי על תגלית מרשימה שגילה בהרי המו-פינג שבסין.
חיה יפהפייה הדומה לדב שחור-לבן. לה העניק את השם "פנדה". הוא שייך את הפנדה, הדומה לדב, למשפחת הדוביים

הסינים, הגאים מאוד בבעל חיים יפה זה, החי בארצם בלבד, לקחו אותו כסמלם הלאומי

הפנדה שוכנת ביערות במבוק עבותים, במרומי ההרים. היערות הללו כל כך סבוכים וצפופים, שאנשים כמעט ואינם יכולים לעבור שם. לכן הידע על אורחות חייה של הפנדה הוא מועט. את רוב זמנם מבלים בעלי חיים אלו במעבה היער, הרחק מהזרקורים  ומהמצלמות הסקרניות. ובמידה רבה זוהי עדיין חיה מסתורית

הפנדה ניזונה בעיקר מעלים ומנצרים של צמחי במבוק. והוא מהווה 99% מהתפריט היומי שלה

אף שמזונה העיקרי הנו הבמבוק, לעיתים תאכל הפנדה גם בשר

לפנדות מערכת עיכול של טורף, שאינה מותאמת לעיכול צמחים. צורת העיכול הבלתי יעילה לצמחים מחייבת את הפנדות לבלות כ- 10 מתוך 14 שעות פעילותן בחיפוש אחר מזון

מכיוון שמזונה צמחי וקשה, לפנדה שיניים רחבות וגדולות. בעזרתן היא מפצחת את מזונה. שיני הפנדה הענקיות האחוריות גדולות משיני האדם פי שבעה בערך

הפנדות יכולות להגיע לממדים גדולים מאוד. פנדה בוגרת יכולה להגיע לאורך של כמטר וחצי, ומשקלה הוא כ- 90 ק"ג

כמו בעלי חיים אחרים האוהבים את הקור, כך גם הפנדה נהנית כשבגני חיות מחלקים לה גושי קרח בימים חמים, בשמחה תשכב על גוש כזה ותירדם בהנאה. בעת שיורד שלג, ניתן לראות כיצד הן משתובבות כמו ילדים קטנים.

אמא-פנדה הנה אם מסורה ביותר. בחודש הראשון לחיי הגור נשארת אתו האם במאורה, ואינה יוצאת אפילו כדי להשיג לעצמה מזון. היא מחזיקה אותו בשתי ידיה, בדומה לאם אנושית, ומיניקה אותו כשהוא רעב. לרגע לא תסיר מבט ממנו. גורי הפנדה הינם חסרי ישע לחלוטין, ולכן זקוקים לשמירה מסורה כל כך

מרבית החוקרים מאמינים שהפנדות הלכו על פני כדור הארץ כבר לפני 600,000 שנים, אך יש המאמינים שמדובר במין עתיק בהרבה שמקורו ביצורים בני מיליון שנה ואף יותר